דילמות בהוראה במאה ה- 21
ישנה בדיחה מאד מצחיקה ששמעתי על אותו רופא שטייל לו בגינה הציבורית, ומרחוק בזווית העין הוא ראה אישה מאד מאד מבוגרת, הסתכל על שפת הגוף שלה וראה שהיא קורנת אושר. הרופא ניגש לאישה המבוגרת ושאל אותה: "גברתי, לא יכולתי להתעלם משמחה והאושר שאת מקרינה, אמרי לי בבקשה, מה סוד הקסם ? מה את עושה בחיים?"
האישה המבוגרת ענתה: "אני מורה. כל בוקר אני קמה בשעה 5 לפנות בוקר ומכינה את מערכי השיעור עבור התלמידים היקרים שלי. ממשיכה ליום עמוס ורווי לחץ של לימוד אינטנסיבי, ובין שיעור לשיעור אני קוראת את חוזר מנכ"ל משדר החינוך. בערב, למרות העייפות והתשישות, אני בודקת מבחנים ועבודות של התלמידים ומקנחת בספר טוב של שיטות חדשות להוראה בבתי ספר. הרופא מתפלא לגמרי, ואומר לאישה: "וואו ! כל כך מבוגרת ומספיקה לעשות ביום אחד כל-כך הרבה. אני חייב לשאול בת כמה את ?…."
אז היא עונה: "34 !"
מורים הם הנכס החשוב ביותר במדינת ישראל, והבדיחה הזו מזכירה לנו כמה חשוב להשקיע במשאב היקר בו זכינו וזכו ילדינו. משאב שאסור לאפשר לו לדעוך ולהישחק.
אז אילו קשיים עומדים בפני מורים המאה ה- 21? האם המאבק של מורים על תשומת ליבם של התלמידים הוא כנגד האייפון והאייפד? וכיצד ניתן להפוך את אנשי החינוך באמצעות הרטוריקה ושפת הגוף למנהיגים חינוכיים?
גם בעברי כמורה בבתי ספר וגם כיום כמרצה בהשתלמויות למורים במשרד החינוך אני נתקל שוב ושוב באותן דילמות משמעותיות, הניצבות בפני אנשי חינוך במאה ה- 21:
להדביק בתשוקה – אין ספק שמורים מקצועיים שולטים בחומר הלימוד בעל-פה, הם אוכלים, שותים ונושמים את הידע העשיר שלהם, אבל היום, עם הדור החדש שמשתנה כל כך במהירות, קשה להדביק את התלמידים בתשוקה ובתעניין בכל מה שמעבר לגבולות האייפון, קשה לרתק ולסחוף תלמידים בתכני הלימוד היבשים. על כן נדרשים אנשי החינוך להמציא עצמם כל פעם מחדש. נדשרים המורים לרתק ולדעת להעביר מסרים באותו שפה היפרטקסטואלית שדוברים בה תלמידיהם. אותה שפה שהלינאריות חפה ממנה.
שליטה במסרים הלא מילוליים – גם אם כבר הצלחנו להלהיב את התלמידים, קשה מאד גם להיות מרוכזים בניסיון לשלוט על המסרים הבלתי מילוליים שאנחנו כאנשי חינוך מעבירים. קשה לתמרן בין מה שהפה אמור להגיד, ומה שהגוף אמור לבצע, ויחד עם כל זאת עדיין לשמור על הסדר בכיתה. המסרים הבלתי מילולייים, כך הוכיחו מחקרים, מהווים היום כ- 80% מהמסר שאנו מעבירים. היכולת שלנו להניע תלמידים למטרות ראויות, חיוביות, קונסטרוקטיביות תלויה רבות בדרכים שלנו לתקשר את עצמנו לסביבה. להניף את הרעיונות שלנו בגאון ולהפיח רוח חדשה במושג שרבים לא מקנים לו את החשיבות שלה הוא ראוי – תקשורת בינאישית.
משוב – גם אם כבר הצלחנו להדביק בתשוקה, ואולי לשלוט ברמה מסוימת על מסרים מסוימים שיוצאים מאיתנו החוצה, קשה לנו עוד יותר לקרוא את המסרים הבלתי מילויים שאנחנו קולטים בזמן כל כך קצר מכל כך הרבה תלמידים. הספוג הספוח מסרים שקולט וקולט, נסחט ברגע שבו האינפורמציה הבינאישית לא הצליחה לעבד את מסרי התקשורת בצורה ראויה. כשהמשוב חזר מהתלמיד למורה, ולמורה לא היו את הכלים להבין ולפענח את המסרים, התקשורת הבינאישית נפגמה.
כמרצה בתחום הרטוריקה ושפת הגוף אני רואה לנכון להדגיש שאלו הן דילמות אקוטיות שאל לנו לקפחן. כלים בתחום הרטוריקה ושפת הגוף מסייעים לנו לתקשר עצמנו בצורה טובה ואפקטיבית יותר. להניע תלמידים אל עבר שאיפות גדולות, ולסייע להם לטוות את חלומותיהם.
