הומור והבנה

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 דירוג 0.00 (0 הצבעות)

הומור וחשיבה לא קונבנציונלית

 

הומור פירושו דפוס חשיבה לא שגרתי. כדי לפענח את ההומור צריך המוח שקולט את ההומור לשנות מהרגלי החשיבה הקונבנציונלית שלו ולעבור לחשיבה לא קונבנציונלית. הומור מחבר בין מרכיבים שמטבעם אין להם מכנה משותף. האדם שהבין את ההומור וצחק חיבר את מרכיביו של ההומור באמצעות קשר של רעיון שמופיע בסיומו של תהליך קוגניטיבי יצירתי.

ברגסון טוען שמצב הוא קומי כאשר הוא מכיל בתוכו בו זמנית שתי סדרות של התרחשויות עצמאיות, שאפשר לפרש אותן בשני מובנים שונים.המחשבה מיטלטלת בין המובן האפשרי ובין המובן הממשי, ואותו טלטול בין שני פירושים מנוגדים יוצר את האפקט הקומי (73-75(Bergson, 1975.

 

בספרו The Act of Creation (1964), טוען ארתור קסטלר שהחשיבה במצב של הומור פועלת בכיוונים יצירתיים לא שגרתיים כפי שקורה במדע ובאמנות.  גילויים מדעיים ויצירות אמנות גדולות הם פרי הֵבְזֵק של חשיבה יוצאת דופן וחד-פעמית שמחברת בין מרכיבים שלכאורה אין קשר ביניהם. קסטלר תופס את ההומור כהצגת בעיה שאותה צריך האדם לפתור. הפתרון הוא מחשבתי יצירתי.

המחשבה מקשרת בין שני מישורים שמטבעם לא היו אמורים להופיע יחד. החשיבה היצירתית מוצאת את הדרך לחבר ביניהם. קסטלר מכנה סוג חשיבה זה ביסוציאציה ((Koestler, 1964, 27, 44-67

דה בונו מכנה חשיבה יצירתית חשיבה רוחבית (חשיבה לטרלית). זוהי חשיבה ששואפת לסלול דרכים חדשות ולמצוא פתרונות חדשניים. לעתים היא פרובוקטיבית ומאתגרת. חשיבה רוחבית יעילה במיוחד בפתרון בעיות וביצירת רעיונות חדשים כמו בהומור או כשאנו מקשיבים לבדיחה. המחשבה משוטטת לאורך מסלול החשיבה הראשי וברגע של הפואנטה היא סוטה למסלול חשיבה צדדי. מרגע זה אפשר להבין את ההיגיון שמקשר בין שני המסלולים (דה-בונו,1988, 32-31, 221; 1994,29-28 ).

כשאדם צוחק זה סימן שהבין את ההומור

 

כאשר אדם צוחק ממצב של הומור, הרי שהבין כיצד ההומור נוצר. הומור יסודו בהבנת התהליך או הבנת המצב ההומוריסטי. כדי שייווצר הומור צריכה להתקיים אי התאמה קוגניטיבית בין המוכר או הצפוי  (המודל שטבוע במוחנו) לבין האובייקט או הגורם החיצוני שהאדם קולט ברגע נתון. "אי התאמה" (Incongruity) הינה אחת התיאוריות המרכזיות בחקר ההומור, שלגביהן יש הסכמה כללית בין החוקרים שהיא תקפה בכל מצבי ההומור

לצחוק ממצב של הומור פירושו שהבנת את דרך היווצרותה של איֿ ההתאמה. כל מצב של הומור הוא "בעיה" שהקולט אותה צריך לפתור. הפתרון הוא קודם כול קוגניטיבי כפי שבעיה מתמטית היא שאלה קוגניטיבית ודורשת פתרון בהתאם. ישנן רמות שונות של בעיות שדורשות פתרון ברמות שונות של חשיבה או של ידע. ישנן בעיות שדורשות ידע רחב וחשיבה מורכבת ובעיות אחרות שדורשות ידע מצומצם יותר ורמת חשיבה בסיסית. אולם בכל סוגי ההומור יופק צחוק רק אם נמצא בו הפתרון הקוגניטיבי. ישנן רמות שונות של חשיבה בכדי לפענח ולהבין את מצבי ההומור השונים:

א - הרמה הבסיסית. ברמה הבסיסית של פיענוח ההומור נמצאים המצבים הנוגעים להתנהגות הגוף של האדם במצבים שונים. לדוגמא, אדם מחליק על קליפת בננה ומישהו שצופה בו צוחק. הצחוק של הצופה אומר שהחלקה על בננה סותרת את המודל שלו שלפיו אדם צריך להמשיך ללכת ולא להחליק. החלקה פירושה אי התאמה בין המודל לבין ההתרחשות במציאות. מצבים הומוריסטיים דומים; אדם הולך ברחוב ומכנסיו קרועים מאחור, ילד קטן שפניו מרוחות בגלידה, אדם יושב במסעדה והכיסא עליו הוא יושב נשבר והוא נופל. כל המצבים הללו הינם מצבי הומור בסיסיים שדורשים השקעה אינטלקטואלית מועטה ומושתתים על הידע הבסיסי הנרכש שיש לכל אדם לגבי התנהגות הגוף במצבים שונים.

כבר מגיל שישה חודשים לערך צוחק התינוק ממצבים בסיסיים של איֿ התאמה מהסוג הנ"ל; כשהאב או האם שמים מוצץ בפה או את הכובע של התינוק על הראש, או כשהם עושים לו "פרצוף" משונה. הומור מסוג זה נמשך לאורך כל שנות חייו של האדם. ליצני הקרקס והקומיקאים הקלאסיים של הסרט האילם כגון צ'ארלי צ'אפלין, באסטר קיטון ולורל והרדי ביססו את ההומור שלהם על סוג כזה של מצבים קומיים.

ב - רמת הביניים. ברמת הבינייםשל פיענוח ההומור נדרשת חשיבה מבוססת על ידע אינטלקטואלי. לעיתים הידע הנדרש הוא מועט ולעיתים רחב יותר. כשהמורה שואלת את התלמידים כמה זה שתיים ועוד שתיים ותלמיד עונה חמש, יהיו תלמידים שיצחקו. הסיבה לכך היא שהם גילו אי התאמה בין התשובה לבין מה שהם יודעים כתשובה הנכונה. כדי לצחוק במצב הזה, המוח עובר תהליך של חשיבה באמצעותו נבדקת אי ההתאמה בין התשובה לבין המודל שלהם. כאשר במשחק טריוויה נשאלת השאלה מהי בירת צרפת והתשובה הניתנת היא מרסיי, מי שצוחק פיענח והבין את אי ההתאמה בין התשובה לבין הידע הנכון שיש לו באותו עניין.

ג – הרמה הגבוהה. ברמה הגבוהה של פיענוח והבנת ההומור נמצאים מצבים קומיים או תבניות הומוריסטיות מורכבות, שמחייבות את המוח לחשיבה לא קונבנציונאלית. בתוך קבוצה זו של מצבים קומיים ניתן לכלול את הבדיחות המילוליות, הקריקטורות, וסוג מסוים של ההומור המילולי.

 כדי לצחוק מבדיחה, אתה צריך לעקוב אחר המסלול רב המלל המפותל שבו היא מסופרת ולקלוט ברגע נתון (ה - (Punchline את המשמעות או המשמעויות המסתתרות בגוף הבדיחה.

מי שלא הצליח מסיבה כלשהי לקלוט את כל המילים, או מי שלא הצליח לפענח את הבדיחה אומר "לא הבנתי", ולעיתים הוא מבקש שיספרו לו את הבדיחה שוב כדי לנסות ולפענח אותה מחדש.

 כך לדוגמה הבדיחה הבאה:

 

שני יהודים שקועים בשיחה, מטיילים על הטיילת לחוף ימה של תל אביב לפתע אומר האחד "תסתכל הים עולה", עונה לו השני - "יופי תמכור".

 

לא ניתן להבין בדיחה זו ולצחוק לולא פעל המוח באופן לא שגרתי כדי להבין את חוסר ההתאמה שבין דבריו של היהודי הראשון שהים עולה לבין תשובתו של השני "יופי תמכור".

חוסר הקשר התמטי בין דבריו של הראשון ותשובתו של השני מאלצת את המוח לחפש את הסיבה לאי ההתאמה שזה עתה קלט. תהליך החיפוש הינו תהליך פיענוח קוגניטיבי שבמידה והגיע לידי מיצוי, התוצאה שלו היא הבנת הקשר החדש בין חלקי הבדיחה שלפיו - היהודי השני חשב על הבורסה ולא על גאות הים.

 באחת הסצנות בסרטם של לורל הרדי (Twice Two,1933)   כתובה הכותרת הבאה: 

"הארדי היה נשוי, לורל גם כן היה לא מאושר"

בכותרת הזו קיים חוסר איזון בולט בין החלק הראשון של המשפט לחלקו השני. הגורם לחוסר האיזון הינן שתי המילים "גם כן". לכאורה שתי מילים שאמורות לאזן בין חלקי המשפט ואילו כאן על פניו לא קיים איזון שכזה אלא אם כן, המוח יפעל כדי לפענח את אי ההתאמה הגלויה במשפט. תהליך הפיענוח מביא לידי כך שהאדם הצוחק מזהה שלושה משפטים סמויים בלתי נראים לעין או לחילופין שלוש משמעויות שונות הנובעות מהמשפט הזה.

 השתיים הראשונות:1 – הארדי אינו מאושר בנישואיו  2 – לורל גם הוא נשוי.

 כדי לתת סיבה תואמת חשיבה הגיונית מדוע נעשה שימוש במילים "גם כן" , מופיעה המשמעות השלישית והיא  3 – לורל והארדי אינם מאושרים בנישואיהם. שלושת המשמעויות הסמויות אמורות לייצר את המשפט הווירטואלי "הנכון" שהיה אמור להיות  "הארדי נשוי ואינו מאושר ולורל גם כן נשוי וגם הוא אינו מאושר". לו היה המשפט נכתב כך לא הייתה קיימת אי התאמה ומכאן גם לא היה קיים ההומור.

מכאן אנו למדים שכדי שייווצר ההומור, המוח צריך לעבור תהליך קוגניטיבי מורכב כדי לפענח את אי ההתאמה ורק אם אי ההתאמה הובנה, יופיע הצחוק כסמן חיצוני שאומר כי הצוחק הבין את הבדיחה או את ההומור הטמון במשפט.

כאן יש לציין שבפיענוח הומור מילולי  או בפיענוח בדיחה, ישנן דרגות קושי שונות. ישנן בדיחות שקשות יותר לפיענוח ואחרות קלות יותר. דרגת הקושי תלויה לא רק במורכבות או במבנה של הבדיחה או של ההומור אלא, גם ברקע התרבותי שלו ובמאפיינים האישיותיים של האדם הקולט את ההומור, ובתוך כך גם בכישוריו הקוגניטיביים.  כמו כן, בפיענוח בדיחה נלקח בחשבון שבין יוצר הבדיחה לקולט אותה אמור להיות מכנה תרבותי משותף, שבזכותו יכול הנמען להבין את המסר ולהגיב אליו בצחוק  (Raskin 1985, 16-17, Gervais, M., & Wilson, D. 2005).

 בנוגע לקריקטורות יש לציין שישנם שני סוגים של קריקטורות; קריקטורות שאינן הומוריסטיות ובהן המסר גלוי וברור ודורשות כישורי חשיבה ופיענוח נמוכים, וקריקטורות שהן הומוריסטיות ודורשות כישורי חשיבה ופיענוח גבוהים. רוב הקריקטורות המפורסמות באמצעי  התקשורת ובוודאי בעולם המערבי הן הומוריסטיות ואליהן נתייחס. הקריקטורה ההומוריסטית מטבעה דורשת חשיבה ופיענוח. דרגת הקושי שבפיענוח משתנה מקריקטורה אחת לאחרת וכמו כן פיענוח הבדיחה תלויה  גם ברקע התרבותי של המפענח, במבנה אישיותו וכישוריו הקוגניטיביים.  

מרצה-אריה-סובר-תמונה-של-דוש

דוש, ללא כותרת, מתוך:

ארבעים! סיפור המדינה בקריקטורות,  1988[1]

  מי שמביט בקריקטורה שלפנינו עומד בפני השאלה - מה זה אומר? מול קריקטורה לא ייתכן להיות אדישים. או שמבינים אותה או שחשים אי נוחות. מטבע הדברים אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להביט בקריקטורה ולא להבין את פישרה. כאן נכנס המוח לתהליך של פיענוח וניסיון לפרק את החידה ולהבין אותה. נדמה שהקריקטורה של דוש, מגדולי הקריקטוריסטים במדינת ישראל, מלמדת על נצחיותה לפחות עד רגע זה. אם מי שמביט בקריקטורה הינו ישראלי בוגר שאת רוב שנותיו חי בארץ ומכיר את תרבות השיח שבה, מבין שמה שיש לקריקטורה לומר הוא שדבר לא השתנה. הישראלי חשב שאנחנו נהיה חברה אחרת, טובה יותר, תומכת יותר ושוויונית יותר ואפשר להוסיף כאן עוד מילים רבות עם הסיומת יותר... תלוי באישיותו של מי שמביט בקריקטורה ובהלך המחשבה שלו. כל המילים שלא נכתבו בקריקטורה ועולות במחשבתו של הקורא הן תוצאה של תהליך החשיבה והפיענוח של הקריקטורה, בניסיון להבין למה התכוון הקריקטוריסט כשאייר את הקריקטורה.

 

הומור מילולי והבנה

יש מי שעדיין מייחסים למושג הומור את הפן המילולי דווקא, אולם ההתייחסות הרווחת למושג הומור הינה מקיפה יותר ומתייחסת למכלול הביטויים שלה הן בפן המילולי והן בפן הוויזואלי. ההומור המילולי או, ההומור המשולב בין המילולי לוויזואלי הם בדרך כלל מורכבים יותר מההומור הוויזואלי, העומד בפני עצמו, ודורשים השקעת מאמץ חשיבה ופיענוח גדולים יותר. ההומור המילולי נוטה להשתעשע בתבניות קוגניטיביות יוצאות דופן, שגורמות לנו סיפוק והנאה במידה והבנו את המסלול החשיבתי יוצא הדופן ולמעשה, את שפתו של ההומור.

שפת ההומור מתבססת על השפה הנורמטיבית, אולם היא עשירה הרבה יותר. שפת ההומור יודעת לחבר ברמה הקוגניטיבית בין מילים לבין משפטים שבשפה הנורמטיבית אינם דרים זה לצד זה. על ידי כך יוצר ההומור שפה חדשה משלו. לעיתים שפה זו משפיעה על השפה הנורמטיבית וחלקים נבחרים ממנה משתלבים בתוכה. די אם נזכיר את מה שמכונה "השפה הגששית" של חבורת הגשש החיוור שהשפיעה וחדרה עמוקות לשפה העברית (ראו, רוזנטל 2007).

הייחודיות של שפת ההומור היא בכך שהיא מייצרת את עצמה כל פעם מחדש. להבדיל מהשפה הנורמטיבית, שלמרות יוצאי הדופן שבה יש לה תבניות בסיסיות קבועות, שפת ההומור מפתיעה ביכולתה להשתנות לעיתים בין רגע (ראו: Davies 2011, Oring 2011 a/b). כשמעמידים את השפה הנורמטיבית אל מול שפת ההומור אנו מעמידים למעשה שתי פעולות קוגניטיביות סותרות של המוח. בראשונה, המוח פועל בתבניות רציונליות מאורגנות היטב ודוחה כל מה שאינו תואם את התבניות הללו. באחרת, המוח פועל בניגוד לתפקוד הנורמטיבי ולוקח לעצמו חופש לשבור את כללי המשחק ולהתנהל באופן, שבו חיבורים קוגניטיביים ואינטלקטואליים בלתי אפשריים הופכים לאפשריים באותו הרגע שבו נוצר ההומור. איני מתכוון להיכנס במאמר זה לדיון תיאורטי נרחב על שפת ההומור אלא להצביע על דרך פעולתו שכאמור חמקמקה היא ורבת פנים. שפת ההומור מתבססת על שלושה רבדים: הרובד המילולי, הרובד הפסיכולוגי והרובד התרבותי. הבנת ההומור אצל הנמען - מפענח ההומור - מתבססת על שלושת הרבדים גם יחד.  התגובה של הנמען להומור תלויה בגורמים נוספים כגון: מצבו הנפשי והפיזי בזמן קליטת ההומור והיחס שלו - שלילי או חיובי - לתכני ההומור (סובר, 2011).

הסימן לסיום תהליך הפיענוח והבנת ההומור הינו הצחוק. לעיתים התגובה תהיה צחוק גדול, ולעיתים חיוך קל, בהתאם לשלושת הרבדים שציינתי.

 מכאן שיש להבחין בין הבנת ההומור, שהינה תוצאה של תהליך פיענוח קוגניטיבי, לבין התגובה להומור שהינה הצחוק. לא תמיד התגובה ומורכבות פיענוח התהליכים הקוגניטיביים מסונכרנים, ויכול להיווצר פער בין שני המרכיבים הללו  (ראו, Attardo 2003, 1287-1294).

כאן יש לומר שכשאני מציין את המילה צחוק כתגובה, אני מכיל בתוכה גם את החיוך שנמצא במדרג התגובות למצב קומי, או למצב הומוריסטי, מילולי, ויזואלי או אחר.

 

כל מצב של הומור מחייב את האדם לחשוב. החשיבה פועלת גם כאשר ההומור הינו מילולי וגם כאשר ההומור הינו ויזואלי או בשילוב ביניהם. צ'אפלין מבסס את ההומור שלו על הפן הוויזואלי, ואילו גראוצ'ו מארקס ווודי אלן מבססים את ההומור שלהם בעיקר על הפן המילולי. אנחנו מתחברים לסוג מסוים של ההומור בהתאם ל"טעם" שלנו, שהוא פועל יוצא של מבנה האישיות שלנו והמאפיינים הקוגניטיביים של המוח שלנו.

 

להבין ולייצר הומור כאמצעי לשימור ולשיפור הכושר הקוגניטיבי

לאחרונה מופיעות ברחבי העולם תוכניות לשיפור תפקודו של המוח. בין השאר שתי חברות ביטוח, חברת מֵטלָייף וחברת הוּמָנָה, מציעות ללקוחותיהן חוברת ושמה "אהוב את המוח שלך" בצירוף תוכנה לטיפוח כושר המוח. החברות מציעות אף "מחנה אימון לכושר המוח" מלוּוה בתוכנה. חברת נינטנדו הפיקה משחק וידאו ושמו Brain age המיועד לבני חמישים ומעלה ובו תרגילי חשבון ופעילויות של זיכרון מילולי ("ניו יורק טיימס" 2006).

אתרים באינטרנט כגון happyneuron.com וֿmybraintrainer.com מציעים תרגילים מסוגים שונים למוח למי שמעוניין לשמר את הכישורים הקוגניטיביים שלו או לשפרם, למשל להיות מהיר וחד יותר מבחינה מנטלית, לשפר את הזיכרון ולהיטיב את יכולת החשיבה.

ייתכן וחלק מהקוראים שורות אלו שיחק במשחקי הסודוקו או מילא תשבצים. הם הפכו לחלק אינטגרלי של כמעט כל עיתון יומי ברחבי העולם. גם להם מייחסים את היכולת לשפר את הכישורים הקוגניטיביים של מי שמתרגל אותם.

מחקרים חדשים מלמדים על כך שפעילות מוחית כגון: קריאה, למידה, חשיבה או משחק כמו גם פעילות חברתית, יכולים להשפיע באופן חיובי על מניעה, האטה או עצירה של דימנסיה מוחית כמו אלצהיימר (ראו,(Barnes, & Yaffe, 2011; Health Hub, 2013 .

ההומור המילולי מטבעו הינו סוג של משחק קוגניטבי המשלב בתוכו בין היתר גם אינטראקציה חברתית שהנאה בצידה כמו בכל משחק אחר (ראו, Lippman & Dunn, 2000; Forabosco 1992). מכאן יש להניח שתרגילים למוח נחוצים לאדם כדי לשמר או לשפר את יכולותיו הקוגניטיביים כפי שספורט מסייע לשפר את היכולות הגופניות שלו.

 מחקרים מראים שהמוח מתנהג כרשת עצבית המארגנת את עצמה; מערכת שמסווגת בעצמה את המידע החדש שהיא קולטת אל תוך דפוסים (Patterns) שמוּכּרים לה. אם אי-אפשר לשבץ מידע לתוך דפוס קיים היא יוצרת דפוס חדש. במערכת מידע שמארגנת את עצמה (Self- Organizing Information System) רעיון יכול להיות הגיוני לאחר מעשה, אך קשה לצפות אותו מראש. הדבר נובע  מהאופי האֿסימטרי של דפוסי החשיבה בדרך זו נוצר ההומור(דה בונו, 1994, 29-28).

ההומור מאלץ את המוח לחשוב באופן לא שגרתי. הוא מבוסס על כישורי פענוח יצירתיים, ומשום כך הוא לא רק שומר על ערנות קוגניטיבית, שהיא חלק אינטגרלי של מנגנון הפענוח של ההומור, אלא גם פורץ מסלולי חשיבה חדשים. מכאן ניתן להניח שיצירת מסלולי חשיבה חדשים פירושם פיתוח ושיפור הכישורים הקוגניטיביים של המוח. (על הקשר בין הומור להגברת היצירתיות ניתן ללמוד ממחקריהם של Isen et al., 1987; Isen, Johnson, Mertz & Robinson, 1985   (Ziv 1976;.

ככל שההומור הוויזואלי או המילולי או השילוב ביניהם מעמידים אתגר קוגניטיבי מורכב וקשה יותר להבנה, כך מתאמץ המוח עוד יותר כדי לתת מענה לאתגר. מכאן ניתן להניח שחברה צוחקת היא לא רק בריאה יותר, אלא גם בעלת כישורים קוגניטיביים ויצירתיים משופרים. ההנאה מן ההומור נובעת בין השאר מן היכולת למצוא את הפתרון ולחוש סיפוק. הנאה זו דומה לאותו סיפוק שיש למי שהצליח לסיים משימה כלשהי, ולאחר שעמד בה הוא פורץ בצחוק גדול.



[1] באדיבות משפחת גרדוש מצוטט בתוך ספרי הומור בדרכו של האדם הצוחק , 2009 ירושלים; כרמל.


לצפייה במקורות - לחצו כאן.
 
 


מרצים, מנחי סדנאות, מאמנים, יועצים ואנשי בידור

מרצה

MORE-INFO

אודותינו

פרופיל U הינו מאגר רב-תחומי המציע מנוע חיפוש של מרצים, מנחי סדנאות, מאמנים, יועצים ואנשי בידור. שאיפתינו היא הנגשת הידע למבקרים ויצירת מאגר פרסומי זול עבור ספקי השרותים.

שמרו על קשר:

 

צרו קשר

מרצים? מנחי סדנאות? יועצים?

במידה שתרצו שנחזור אליכם עם פרטים באשר לתהליך ההרשמה או קבלת אינפורמציה נוספת על האתר - השאירו את פרטיכם וניצור עמכם קשר בתוך כ- 24 שעות.

לחצו כאן ליצירת קשר